והאמהות? עושות את המיטב שביכולתן. מנסות להקשיב, לתת כתף כמה לבכות עליה, להתעניין, להסיע, להחזיר ומה לא…אז למה זה עדיין מרגיש שקשה לה "עם עצמה"? מה עושים עם מצבי הרוח המשתנים? ואיך עוזרים לה להבין כמה מיוחדת היא?
גיל ההתבגרות? הוא אכן תקופה קשה. אבל אסור לנו להתעלם.
בכנות, את חושבת שאת יודעת מה זה אומר "בשבילה" ש"דניאל הסיר לה עוקב"?
בתכנית מיס טין, הבת שלך זוכה לתחושת שייכות במקום בידוד, לחוויה של ״רואים אותי״, לסביבה מקדמת ומפרגנת, עם עוד בנות כמוה שרוצות ללמוד, להתפתח ולהתשפר.
”הלוואי והיה מקום שבאמת מלמד אותי את כל מה שאני צריכה"
המשפט הזה ליווה אותי עוד בגיל 13 ,כשרק התחלתי להתעמק בהתפתחות אישית ולהתחיל לחשוב על העתיד שלי. אחרי מחקר קצר, הגיעה תשובה פשוטה: אין מסגרת שתיתן לי את כל ארגז הכלים לו אני זקוקה, בכדי להתאים את עצמי ללחץ של נערה בשנים אלו.
עברו השנים, היה לי מזל (קוראים לו אבא…), רצון, התמדה והמון המון
כשלונות קטנים בדרך – ולמדתי בעצמי את כל מה שרציתי! אבל… זה
לקח זמן, אף אחד מהחברים שלי לא הבין מה אני עושה ולומדת,
הרגשתי לבד.
מאז חלפו למעלה מ6 שנים, בהן עבדתי, למדתי התפתחתי, ניסיתי – וזכיתי ללוות מאות נערות לתחושת ביטחון, אושר ושיפור עצמי. לא עוד לבד, לא עוד "יועצת", לא עוד מסגרת. אני, הן והתכנית. זו השליחות שלי, המקום בו אני תורמת יותר מכל מקום אחר. ההתקדמות האדירה שלהן, השינוי בחיים – זה הדלק שלי, ואל זה אני מאושרת לקום בכל יום מחדש.

אם את מרגישה שהיא "עושה יותר מידי חשבון" למה חושבות אחרות ואחרים - זו לא גזירת גורל, ולא חלק מובנה מ"להיות נערה". היא תלמד איך להיות משוחררת, ותנתק את התלות באישור של אחרים, כמו רבות מהנערות שלנו.

אם את רואה שדברים חיצוניים מוציאים אותה מתחושת יציבות בקלות, פחד ולחץ גדול ממבחנים, קושי בכניסה לפרופורציות בנוגע לעינים חברתיים - שפשוט חסרים לה כלים פרקטיים להתמודד עם מה שהיא עוברת.

אם מרגיש לך שעבורה תהליך טיפולי מרגיש כמו "תבוסה" או שדיברת איתה על השקעה בעצמה ושמעת "אמא אני לא צריכה כלום!"... אבל בליבך את יודעת שזה פשוט לא מדויק - הבית שלך תוקף בחברות, בנות גילה, במסגרת "מנרמלת" ובתחושה של "כולנו אלופות".

אם את חוששת שהבת שלך קצת בודדה, או לא מתחברת מספיק לחברות הקיימות, תוכלי לראות אותה פורחת במסגרת מאפשרת באמת.

ולבסוף - אם הבת שלך מעלה "שאלות קיומיות" שקשה לך לענות עליהן, לגבי ההצלחה שלה בחיים, העתיד שלה ובכלל... הידע הפרקטי שיעזור לה להתקדם: דעי לך שהמצב הזה "רגיל"! ולאחר התכנית היא תרגיש בטוחה בהרבה לגבי היכולת שלה להשיג את מטרותיה.

אם את מרגישה שהיא "עושה יותר מידי חשבון" למה חושבות אחרות ואחרים - זו לא גזירת גורל, ולא חלק מובנה מ"להיות נערה". היא תלמד איך להיות משוחררת, ותנתק את התלות באישור של אחרים, כמו רבות מהנערות שלנו.

אם את רואה שדברים חיצוניים מוציאים אותה מתחושת יציבות בקלות, פחד ולחץ גדול ממבחנים, קושי בכניסה לפרופורציות בנוגע לעינים חברתיים - שפשוט חסרים לה כלים פרקטיים להתמודד עם מה שהיא עוברת.

אם מרגיש לך שעבורה תהליך טיפולי מרגיש כמו "תבוסה" או שדיברת איתה על השקעה בעצמה ושמעת "אמא אני לא צריכה כלום!"... אבל בליבך את יודעת שזה פשוט לא מדויק - הבית שלך תוקף בחברות, בנות גילה, במסגרת "מנרמלת" ובתחושה של "כולנו אלופות".

אם את חוששת שהבת שלך קצת בודדה, או לא מתחברת מספיק לחברות הקיימות, תוכלי לראות אותה פורחת במסגרת מאפשרת באמת.

ולבסוף - אם הבת שלך מעלה "שאלות קיומיות" שקשה לך לענות עליהן, לגבי ההצלחה שלה בחיים, העתיד שלה ובכלל... הידע הפרקטי שיעזור לה להתקדם: דעי לך שהמצב הזה "רגיל"! ולאחר התכנית היא תרגיש בטוחה בהרבה לגבי היכולת שלה להשיג את מטרותיה.
להפך, צירפתי מטה כמה דוגמאות של "איך הן הבנות, מסבירות בעצמן, רואות" את מיס טין והתהליך.
בהחלט, אין סיבה שלא.
עד עכשיו כמעט בכל קבוצה יש לנו כמה בנות דתיות והן עוברות את התהליך כמו כולן.
אין לנו אף פעילות בשבת, והתכנים לדבריהן ״רק מחזקים את הערכים והמסרים שהן מכירות מהבית״.
במידה ותרצו לשוחח עם תלמידה דתייה שלנו מוזמנות לכתוב לנו על כך, נשמח לחבר.
© כל הזכויות שמורות לליהי לוי